<h1>רבינו אברהם מן ההר — נדרים</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[נדרים ל"ו ע"ב] המקדיש. אם הוא פודה הקדשו, הוא מוסיף חומש. ואם אחר פודה אינו מוסיף חומש, דכי יגאל איש את ביתו כתיב [ויקרא כ"ז]. ומפריש. קרבן לחטאתו של חבירו, המתכפר הוא עושה תמורה, דכשלו היא. ולא המפריש, שהרי אין להם רשות בה כלל.
<h2>דף ג:</h2>
[נדרים ח' ע"א] מניין שנשבעין. קס"ד שאם עבר עליה חייב קרבן שבועה.
<h2>דף ד.</h2>
[נדרים ז' ע"ב] אזכרת. שמע חבירו שהזכיר את השם י"י שלא לצורך. זהו לשון רבינו שלמה. הוא עצמו, השומע. יהא בנדוי, דמשמתינן ליה, לא שיהא בנדוי מאליו. דומיא דקורא לחבירו עבד, דגרסינן בפ"ק דקידושין גבי קורא לחבירו עבד ההוא שמותי משמתינן ליה דתניא הקורא לחבירו עבד יהא בנדוי. שכל מקום. קבלה היא בידיהם. הזכרת השם. לבטלה, הילכך דין הוא שינדנו, שלא יהא רגיל לומר כן. וש"מ אין בין נדוי להפרה כלום. וכן הלכתא דאפילו באפקרותא שרינן לאלתר, וליתא ההיא דאביי דאמר פרק ואלו מגלחין [מו"ק ט"ז ע"א] דלאפקרותא עד דחיילא שמתא עליה תלתין יומין, כמו שביארנו פרק ואלו מגלחין. וביארנו שאם ראו ב"ד להניח מנודה כמה שנים מניחים אותו, דהא אמרינן התם דבשפחה של בית רבי לא רצו חכמים לנהוג קלות ראש בנדויה ג' שנים, כמו שביארנו שם. וכן כתב הר"ם פרק ז' [הי"ג] מתלמוד תורה. לבטלה. ואזהרתיה [מהכא את י"י אלהיך תירא] שלא תוציא שמו לבטלה. אבל שבועת אמת יכול לאומרה בשם, שנאמר בשמו תשבע בריש מסכת תמורה.
<h2>דף ו.</h2>
[נדרים מ"ד ע"ב] ובצרו. שחזר בו מהפקרו ובצרו בתורת שלו, שלא הניח ליכנס שם אדם. לעולא. דמוקים לברייתא כרבנן, הא נמי רבנן היא, ופטור מן התורה, דחזרתו תוך ג' ימים מן הדין לאו כלום הוא, ופטור דתני הכא מן התורה וחייב מדרבנן. אלא לריש לקיש. דמוקים לה כר' יוסי, אמאי תני הכא פטור, הא מדאורייתא ומדרבנן חייב, דהא למחר קתני. אמר לך. אע"ג דאוקימנא לההיא דלעיל כר' יוסי, הא ודאי רבנן היא.
<h2>דף י.</h2>
[נדרים ל"ו ע"ב] המקדיש. אם הוא פודה הקדשו, הוא מוסיף חומש. ואם אחר פודה אינו מוסיף חומש, דכי יגאל איש את ביתו כתיב [ויקרא כ"ז]. ומפריש. קרבן לחטאתו של חבירו, המתכפר הוא עושה תמורה, דכשלו היא. ולא המפריש, שהרי אין להם רשות בה כלל.
<h2>דף כה:</h2>
[נדרים ס"ט ע"ב] עולה. דקסבר ר' מאיר תפוס לשון ראשון. אם לכן נתכוין. שתהיה תמורת עולה ושלמים, אלא שלא יכולתי להוציא שני שמות כאחד. דבריו קיימין. ותמכר ויביאו בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים. ואפילו ר' מאיר. דאמר כולה עולה. וכל שכן לרבי יוסי דאמר שאין עולה אלא חציה.
